גם למדינה ישנם קווים אדומים ושיקולים של עלות מול תועלת.

חוק המצלמות בגני הילדים, אושר סופית בכנסת (12.11.2024) והוא יכנס לספר החוקים. החוק יאפשר להורים לצפות באונליין במצלמות הגנים ולמעשה לשמש כ"מפקחים" על הנעשה בגן. יוזמי החוק, מברכים: "רק ככה נגן על ילדינו". האמנם?
האם, לאור חשיבות הפיקוח והשקיפות על הנעשה בגנים ולטובת ביטחון הילדים (בגילאי 0-3), בו הם עדיין חוסים תחת ההגדרה "חסרי ישע", מתן הרשאות הצפייה בידי ההורים דווקא, היא הפתרון הנכון והראוי? אין ספק כי מדובר בחוק חשוב, שמציג מענה משמעותי לביטחונם ושלומם של הילדים בגנים, עם זאת, דומה כי לא נבחנו, עד תום, כלל השלכות שיש לחוק זה כהגדרתו, אותן אסקור במאמר זה.

האם יתקבל על הדעת, כי מניעים זרים הם אלה שיובילו וישפיעו על פענוח זירת רצח ועל כך שכיווני חקירה ברורים כל כך יזנחו ולא יבדקו כלל וכל זאת רק בכדי להימנע מהאפשרות לגלות בסופו של יום את שהיה ברור כל כך?
מאמר מאת: דורון בלדינגר, ערב פסח תשע"ג

ספטמבר 2014
מחקר משפטי מקיף העוסק בדיון בהרשעות שווא המבוססות על הודאות שווא, אשר מושגות בתרגילים ושיטות חקירה נפסדות, וכל אלו ביחד ולחוד מביאים בסופו של דבר לעיוות הדין ולמשפט מרובה קורבנות, הן קורבן העבירה עצמו והן קורבן המערכת שהרשיעה חף מפשע.
על הבעייתיות והסכנה שבהרשעת חפים מפשע,
על הודאות שווא ואי יכולתו של ביהמ"ש לזהותן,
על הרשעת חפים מפשע, היקף התופעה, הביקורת ודרכים לפתרון ע"י ה"מודל המקביל"