חוק המצלמות בגני הילדים
יתרון חשוב ומשמעותי, לצד הרבה מאד חסרונות.
מאת: דורון בלדינגר, מומחה לראיות מצולמות ומשפט פלילי.
השבוע, (12.11.2024) חוק המצלמות בגני הילדים, אושר סופית בכנסת והוא יכנס לספר החוקים. החוק יאפשר להורים לצפות באונליין במצלמות הגנים ולמעשה לשמש כ"מפקחים" על הנעשה בגן. יוזמי החוק, מברכים: "רק ככה נגן על ילדינו". האמנם?
האם, לאור חשיבות הפיקוח והשקיפות על הנעשה בגנים ולטובת ביטחון הילדים (בגילאי 0-3), בו הם עדיין חוסים תחת ההגדרה "חסרי ישע", מתן הרשאות הצפייה בידי ההורים דווקא, היא הפתרון הנכון והראוי?
אין ספק כי מדובר בחוק חשוב, שמציג מענה משמעותי לביטחונם ושלומם של הילדים בגנים, עם זאת, דומה כי לא נבחנו, עד תום, כלל השלכות שיש לחוק זה כהגדרתו, אותן אסקור במאמר זה.
אין ספק שהיתרון החשוב והמרכזי בחוק המצלמות בגנים, הוא עצם ההרתעה והעובדה שהגננות והמטפלות יחששו יותר מעכשיו, ישקלו מעשים ואפילו מילים, בו ברגע שהגן הופך ל"בית האח הגדול".
עצם העובדה שעיניהם של ההורים (שהם הרבה "אחים גדולים", לא רק אחד) פתוחות לרווחה לנעשה בגן ובמשך כל שעות היום, באמצעות המכשירים הניידים שלהם (להלן "מסלול האונליין"), הדבר יהווה מגביר לחץ לצוות הגן. צוותי הגננות, הסייעות והמטפלות כבר לא יוכלו לעשות וגם לא לומר כל מה שרוצים, ההורים שישבו איי שם ב"מגדלי הפיקוח", ישימו לב לכל ניואנס קטן, אפילו ילמדו גם לקרוא שפתיים אם ידרשו לכך, יהיו בהם כאלה שממש "יעבדו בזה" ואף יוכלו לשוב ולדקדק בפרטים גם בצפייה חוזרת אם צריך (להלן "מסלול הצפייה לאחור").
אך לצד היתרון המשמעותי והחשוב כל כך, אין מנוס מלדון גם בחבילה של חסרונות דווקא:
א). גזל המעסיק במקומות העבודה:
ההורים (חלקם, אם לא כולם), במקום לעבוד את יומם, יכלו את זמנם, או יותר נכון יגזלו את זמנו של המעסיק במקום עבודתם, בכך שבמקום להיות מרוכזים בקידום העבודה, עבורה הם מקבלים את שכרם. הם יהיו עסוקים במעקב אחר הנעשה בגן, שהרי אין הסחת דעת גדולה יותר ממעקב אחר שלומו של הילד הפרטי שלכם. מה שכנראה עוד יפתח בעתיד תיקים שונים בבתי הדין לעבודה בעניין היחסים שבין עובד-מעסיק, בגין תביעות פיטורין למיניהן, אל מול הטענות לירידה בתפוקה וגזל המעסיק.
ב). התערבות הורית:
כפי שרואים גם במסגרת "הנהגות ההורים" המקובלות בבתי הספר ובכלל גם במסגרות חינוך אחרות, פורמליות ובלתי פורמליות. להורים יש נטייה להתערב ולא מעט (לעיתים אפילו גם בגיל הגיוס לצבא). ברגע שהגן מצולם וההורים יעקבו אחרי הנעשה, כל החלפת/הזזת מקום של ילד, כל תגובה כזו או אחרת תגרור הורים לפנות אל הגננת בטענות שונות: למה עשית כך ולא אחרת? למה נאמר כך או כך וכדומה… ואני כבר לא מדבר על כך, שיש הורים שמיד ישתפו ויעלו פוסטים בקבוצת ההורים של הגן. הרי כל מה שיראה בעיניהם כחריג פתאום, יהפוך מיד לפוסט, ילך ויתעצם לכדי דיון ער בקבוצת הווטסאפ של ההורים ועד לכדי "התחממות" של ממש על צוות הגן.
ג). סכסוכים בין הורי הגן, פילוג ומחנאות:
חלילה שהורה של ילד א' פתאום יראה שילד ב' מציק לילדו (או לכל הפחות כך יתרשם מזווית המצלמה), הרי שהדבר יגרור מיד הורים לדין ודברים בניהם. סכסוכי הורים, פילוג ומחנאות בקבוצת הורי הגן ו/או אפילו עד כדי מצב, שאם יש ילד שהוא קצת יותר "מאתגר", אזי המרחק לשיימינג ונידוי, בקרב המבוגרים דווקא, יהיה קצר ומידי.
ד). צד הגננות: פנינו לאן?
תחשבו רגע, האם הייתם מוכנים לעבוד במקום עבודה, שבו הבוסים שלכם ומשפחותיהם צופים בכם לאורך כל שעות היום? הרי ברור שהייתם מפתחים מהר מאד תחושות השפלה, מרגישים שלא סומכים עליכם (וגם אם לא היו מעירים לכם לעולם שום הערה, עדיין, עצם העובדה והידיעה שצופים בכם כל הזמן היתה מעוררת תחושה קשה של אי נוחות) ובנינו, בגן? הרי אין סיכוי, שהורים לא יעירו הערות ושהגננת לא תקבל טלפונים בעקבות מעקב ה"תצפיתניות".
האם הייתם מוכנים לקבל ביקורת ו/או הערות מקהל שצופה בכם על עבודתכם במשך כל יום העבודה ועוד במיוחד בזמן שאותו קהל אינם בעלי מקצוע הנוגעים לתחום עבודתכם?
ואז… מה שיקרה הוא, שגם בגנים הטובים, שהצוות החינוכי בהם הוא סופר איכותי ומקצועי, מכיל ונאמן לשלום ורווחת הילדים, תמיד, כמו בכל מקום, תהיה אותה אמא או אבא, שממרום "מגדל התצפית", ראו משהו, שאולי התפרש בעיניהם בצורה כזו או אחרת, העירו, התערבו וכדומה… מה שיוביל (די מהר, לדעתי) לכך שגננות וצוותים חינוכיים ימצאו עצמם יום אחד, עוצרים, חושבים ומחשבים מסלול מחדש. ככה פתאום, באמצע החיים, יתחילו להרהר בשאלה: האם בחרו לעצמם את המקצוע הנכון? או, למה הם צריכים לעבוד בתנאים שכאלה?
האם זה נכון שכמה חברי כנסת בוועדה, החליטו יום אחד שחייהם כגננות, סייעות ומטפלות יהפכו לסיוט תחת התערבותם הבלתי פוסקת (ובחלק מהמקרים אף יש לומר בלתי נסבלת) של הורים?
הן יתחילו לחשוב על כך שהחינוך כמקצוע הכי מאתגר בעולם, בעצם הפך להיות חסר הערכה ואמון.
ואז… סביר שהן יעדיפו, בשלב מסוים, לסגור את הגן, לשים את המפתחות ולחפש לעצמן עבודה חדשה, כזו נורמאלית, שלא שמה אותן תחת זרקור מגדל התצפית, שבו בעמדת הפיקוח, לא יושבים מפקחים מוסמכים ומוכשרים למקצועות החינוך, אלא הורי ילדים, שהם לא בהכרח אנשי חינוך.
ה). חומרת המצב עד לכדי סגירת גנים:
אז לאן נוכל להגיע עם החוק הזה? עד למצב בו כנראה יהיו פחות ופחות גנים, מאחר שגננות ומטפלות כבר לא ירצו לעבוד בעבודה כזו תובענית, מאתגרת וחסרת הערכה ואמון.
כאשר לא יהיו גנים, לא תהיה לציבור ההורים ברירה והם יצטרכו לגדל את ילדיהם בעצמם. פשוט להישאר בבית ולגדל את ילדיהם בין הגילאים 0-3 (במקום ללכת לעבוד ולהתפרנס) ואז אולי הם יזכרו במאמר הזה שלי, שכתבתי בו ביום שהחוק הזה יצא לדרך ועל הטיעונים שהעליתי כאן, כי לצד היתרון המשמעותי והחשוב של חוק זה, יש גם חבילה גדולה מאד של חסרונות.
בגלל הלובי של אלה שלא סומכים ידם על מערכת החינוך ולא מכבדים את אנשי החינוך, זה רק עניין של זמן, שחוסר בגננות וסייעות, יביא למצב שכלל ציבור ההורים לבני 0-3 יישארו בבית ויגדלו את ילדיהם, כי אף אחת אחרת, לא תהיה מוכנה לעשות זאת בשבילם, תחת מצלמה והתערבות הורית.
ו). סוף מעשה במחשבה תחילה:
ככה זה, כשחברי כנסת מחליטים החלטות בוועדה ומחוקקים חוק מגביל, מבלי לחשב ולהביא בחשבון עד הסוף את כל ההשלכות. האם לא היה נכון יותר לתקצב יותר פקחים בגנים, שיערכו ביקורות פתע? האם לא נכון יותר להגדיר צוות מוביל להדרכת סייעות וגננות ולדאוג להתמקצעות שלהן במצבים ותרחישים שונים? להגדיר תהליכים שמסייעים לשפר את מערך החינוך בגילאי 0-3 ובכלל להשקיע בכך, חשיבה, תקציבים…?
האם לא נכון יותר להתנהל בצורה שמקדמת את החינוך בישראל? שמעצימה את הצוותים החינוכיים במקום לרמוס את כבודם? האם לא היה נכון, לייצר פתרונות ראויים יותר עבור הציבור, לקדם תהליכים שיסייעו לנו להפוך לחברה טובה יותר?
אבל נראה, שזה לא יקרה, רק כי כל זה עולה כסף! ולכן, פשוט יותר לחוקק חוק מגביל וכוחני, שיגרום בסופו של יום להפחתה משמעותית בכמות הגנים, עקב נטישה של גננות וסייעות.
לא מאמינים? תתחילו לפתוח את העיניים לגבי החוסר ההולך וגובר במורים ומורות בבתי הספר היסודיים ובכלל גם בגנים.
פעם למורים היה כבוד והערכה רבה, אך ככל שהחברה מתדרדרת והופכת אלימה יותר, ככל שיש יותר בעיות התנהגות ושיח לא מכבד, ככל שההורים הופכים מתערבים יותר ועוד כהנה וכהנה תהליכים שונים שפוגעים במערך החינוך, כך כמות המורים והגננות הולכת ופוחתת !!!
מקצועות החינוך הם אבן יסוד לבניין החברה והמדינה. הגננות, המורים והצוותים החינוכיים, הם סלע קיומנו ומוטב שהם היו זוכים ליותר הערכה המגיעה להם בזכות, על עבודתם באחד המקצועות הכי חשובים ומאתגרים שיש בעולם. (זאת כמובן לצד הצורך המתמיד בתהליכי בקרה, פיקוח ועקירת עשבים שוטים, בכל מקצוע ובכל תחום בחברה, לא רק בחינוך ובגנים).
אלה (ההורים) שאין להם את האמון במערכות החינוך ו/או בגננות והסייעות, מוזמנים לגדל את ילדיהם בעצמם, הכל טוב. חוק חינוך חובה לא חל על גילאים אלה (0-3).
אך דומה שעודף ההתערבות, החקיקה המחמירה שבחרה בפתרון ה"קל", שכל תכליתו לשים את הגננות והסייעות (כחשודות) תחת עיניהם הפקוחות והשגחתם של ההורים" (שאינם אנשי מקצועות החינוך), באמצעי מעקב טכנולוגיים ומצלמות, במקום שהמדינה היא זו שתדאג (ותתקצב) תהליכי הדרכה, בקרה ופיקוח. יוצא איפה, ששוב בחרתם בכלי הקל יותר, הזול יותר ובוודאי חסר התועלת לקידום פתרון ראוי לעניין.
מעניין עם כמה אנשי מקצועות החינוך, נציגי גננות וסייעות התייעצו חברי הוועדה בטרם הוגדר החוק? ויודעים מה? היו יכולים להתייעץ אפילו גם עם מומחה משפטי לראיות דיגיטליות ומעקבים טכניים, שמכיר זה מקרוב, גם תיקים משפטיים בהן נחקרו גננות וסייעות ואף עמדו לדין, מקרים שחלקם היו בהחלט מוצדקים כנגד מטפלות/גננות שהואשמו בהתנהגות לא ראויה ואף הורשעו בפלילים, אך בחלקם האחר היו גם אלה, שמצאו עצמן נלחמות להוכחת חפותן, אל מול מסע רדיפה ותלונות שווא של הורים שפשוט "אבדו את זה" מסיבות שונות ומשונות.
בסיכומם של דברים:
אין ספק שמצלמות ומעקבים טכניים הם כלי משמעותי וחשוב להוכחה וניתוח של התרחשויות בזירה המצולמת, אך השאלה היא, עד כמה נרחיק לכת במתן הגישה החופשית אליהן ונהפוך אותן לכלי היחיד והבלעדי, שאמור לשמש כפתרון לתהליכי הבקרה והפיקוח בגנים.
יתרה מכך, אין מנוס מהצורך לדון ולבחון בכובד ראש גם את השאלה, בידי מי נותנים את ההרשאות לכך, האם בידי מפקחים מקצועיים שיוכשרו ויוסמכו לטובת העניין, או שמה בידי הוריי הילדים עצמם?
ומה לגבי שאלת הגנת פרטיותם של הילדים?
האם נכון הדבר, שההורים הם אלה שיצפו באופן חופשי בכלל ילדי הגן? או שמה גורם מקצועי מוסמך, שגם חתום על סודיות ומחויב בהגנת פרטיותם של הילדים ולאי הפצת המידע? האם לא נכון ומקצועי יותר, שרק פקח מוסמך הוא זה שישב ב"מגדל הפיקוח" לצפות במצלמות המתעדות את התנהלות הגן.
בשורה התחתונה, אין מחלוקת על חשיבות קיומן של המצלמות והמעקבים הטכניים, אך יכול שהעברת שרביט השליטה אל ההורים דווקא, היא זו שהחטיאה את טובת העניין והפכה אותו לאבסורדי, מדאיג ואף מסוכן.
דומני, שאם חברי הועדה בכנסת, היו באמת בוחנים את הדברים לעומקם, מתייעצים בסיעור מוחות עם אנשי מקצוע רלוונטיים הן לתחום החינוך והן לתחום המעקבים הטכניים והמצלמות, לבטח היינו מגיעים יחדיו, לפתרונות יצירתיים יותר ויעילים הרבה יותר מהחוק שהגדירו.
אין לי ספק, שהחוק הזה עוד יתברר בעתיד הלא רחוק, ככזה שיצא שכרו בהפסדו.
מוגש כחומר למחשבה.
